עששת

עששת הינה הרס מקומי של רקמות השן הקשות הנגרם על ידי תוצרי לוואי חומציים הנוצרים כתוצאה מהתססת פחמימות על ידי חיידקים. המונח יכול לתאר גם את תהליך המחלה וגם את הנגע שנוצר בעקבותיו.

המחלה מולטיפקטוריאלית ומשלבת שלושה גורמים עיקריים לאורך זמן: חיידקים יוצרי חומצה, פחמימות ומאכסן (השן) שהרוק הינו אחד ממנגנוני ההגנה העיקריים שלו. הוא פועל ע"י סילוק המזון, נטרול החומציות הנוצרת בפלאק, והסרת החיידקים. כאשר חל שינוי סביבתי בחלל הפה מופר שיווי המשקל והתוצאה היא איבוד של מנירל מהשן.



הידבקות במחלה- עששת היא מחלה מדבקת וניתנת להעברה. חיידקים מסוג Mutans Streptococci (MS) נמצאו קשורים ביותר לתחילת תהליך המחלה עקב יכולת היצמדותם לאמייל השן, יצירת חומצה, והישרדות בתנאי pH נמוכים.

הידבקות מוקדמת מהווה גורם סיכון מהותי להתפתחות עששת בגיל הרך ולעששת בעתיד. עיקר ההדבקה היא ורטיקלית מהרוק של האם או המטפל הראשי לילד. אולם, קיימת גם העברה הוריזונטלית בין בני המשפחה, או בין ילדי הכיתה או הגן באמצעות שיתוף במוצצים, מברשות שיניים או כלי האוכל.



אפידמיולוגיה-  בעשורים האחרונים אובחנה ירידה בשכיחות וחומרת העששת במשנן הקבוע במדינות מפותחות. במשנן הנשיר, לא חל שינוי בשכיחות וחומרת העששת ואפילו אובחנה מעט  עליה באוכלוסיות מסוימות.  במחקר שנערך בישראל נמצא כי רק 41.3% מהילדים בגיל 5 שנים ו- 21.2% מהילדים בגיל 12 שנים היו חופשיים מעששת.



גורמי סיכון-  גורמי הסיכון לעששת הם רבים כך שהסיכון יכול להשתנות אצל אותו אדם לאורך זמן. גורמים אלה כוללים: רמה גבוהה של חיידקים קריוגנים, קצב נמוך של הפרשת רוק, חשיפה לא מספקת לפלואוריד, רצסיות בחניכיים, פגמים באמייל, גורמים אימונולוגיים וגורמים גנטיים. כמו כן, הסיכון לעששת תלוי באורח החיים ובגורמים התנהגותיים כגון הרגלי הגיינה, צחצוח שיניים והרגלי תזונה כולל תדירות, כמות, הרכב המזון , הנקה בלילה, האכלה לא נכונה מבקבוק ושימוש בתרופות שמכילות סוכר.

גורמי סיכון נוספים כוללים קיום מכשור אורתודונטי או תותבת בפה, עששת מתקדמת אצל המטפל העיקרי או האחים, היסטוריה של עששת בעבר, עששת נוכחית, ופלאק. כמו כן, אם הילד הוא צאצא לא בכור אז הסיכון שלו לפתח עששת עולה.

קבוצות סיכון אחרות כוללות מיעוטים אתניים, מוגבלים או אנשים עם צרכים מיוחדים, מהגרים חדשים, אנשים עם רקע סוציואקונומי נמוך, וילדים לאמהות צעירות מאוד או עם רמת השכלה נמוכה.

יחד עם זאת, נמצא קשר בין משקל לידה נמוך לבין עששת, למרות שקשר זה אינו ודאי יש להתיחס לילדים אלה כבעלי סיכון גבוה לעששת.



מניעה וטיפול בעששת

עששת היא מחלה כרונית ומורכבת הנובעת מהפרת האיזון בין גורמי סיכון לבין גורמי מניעה לאורך זמן. היא נחשבת כאחת המחלות הנפוצות ביותר בילדות שניתנות למניעה והינה הגורם הראשוני לכאבים ולאיבוד שיניים.

השלב הראשוני במניעה מתחיל בשלב שלפני וסביב הלידה כולל ייעוץ תזונה לאם בשליש האחרון של ההריון ובשנת החיים הראשונה של הילד ובמידת הצורך שימוש בחומרים להורדת רמות חיידקי MS ברוק של האם.  יש לעודד הרגלי תזונה נכונים אצל האם והילד, הרגלי צחצוח, חשיפה לפלואוריד בבית ובמרפאה ואיטומי חריצים בטוחנות הקבועות.

השלב הבא הוא טיפול בתוצאות המחלה הכולל ביצוע שחזורים או כתרים טרומיים בהתאם לצרכי המטופל, היקף המחלה, רמת התפתחות והבנת המטופל ומידת שיתוף הפעולה שלו, תוך שימוש בטכניקות התנהגותיות, סדציה או הרדמה כללית.