שאלות ותשובות

לעששת יש גורם גנטי ולכן מאחר ולך יש בעיות בשיניים, בנך נמצא בסיכון גבוה לפתח מוקדי עששת יותר מילדים אחרים למרות שאת מקפידה על צחצוח מגיל צעיר, בנוסף לכך, לתזונה מרכיב חשוב בהתפתחות של עששת ולא רק ממתקים יכולים לגרום לכך מאחר והסוכר נמצא כמעט בכל המאכלים. היום מתיחסים לתדירות ודביקות של האוכל לכן מומלץ לגשת למומחה ולהישאר במעקבים תכופים כדי לבסס הרגלי תזונה והגיינה אוראלית נכונים. לתדירות ודביקות של האוכל לכן מומלץ לגשת למומחה ולהישאר במעקבים תכופים כדי לבסס הרגלי תזונה והגיינה אוראלית נכונים.

ניטרוס אוקסיד (גז צחוק) הוא חמצן דו חנקני הניתן בתערובת עם חמצן. השימוש בו בטוח כאשר הרופא המטפל יודע את המינון המותר של הגז ואת התוויות הנגד של החומר שהן לא רבות. חשוב לציין שבזמן שימוש בו נותנים לילד תערובת של גזים בה החמצן נמצא בריכוז גבוה יותר ממה שאנו נושמים באויר החדר דבר שהופך אותו לבטוח. השימוש בגז הוא נפוץ בטיפולי שיניים לילדים עם חרדה דנטלית מאחר והוא גורם להרגשה טובה (אופוריה), מעלה סף כאב, מוריד רפלקס הקאה, ומאריך את סבילות הילד בטיפול שיניים.

מומלץ להביא ילד לביקור ראשון אצל רופא שיניים סביב גיל שנה כדי להדריך את ההורה ולסייע בהקנית הרגלי הגיינה אוראלית ותזונה נכונים, לבדוק את השיניים ורקמות הפה, ולבסס גישה חיובית מצד הילד כלפי רופא השיניים.

שן כזו נקראת שן נטלית שמופיעה בלידה, שכיחות התופעה היא קרוב ל 1:3000. ב90% מהמקרים השן היא השן הנשירה ואינה עודפת ולכן אם עוקרים אותה לא תהיה לילדה שן נשירה נוספת. ברוב המקרים ישנה ניידות כי השורש עדיין לא התפתח אולם זו לא סיבה לעקירה. הרופאים בבי”ח כנראה חששו מאספירציה (שאיפתה לריאות) אולם, אין בספרות דיווחים על כך. לכן, אני ממליצה לגשת לרופא מומחה כדי לבדוק את ניידות השן ואת האפשרות להשאירה בפה למעקב עד שתתיצב, בנוסף, במידה ושן זו פוצעת את הלשון רופא השיניים יכול להחליק את הקצוות החדים.

כאשר יש בשיניים מוקדי זיהום רבים, הגוף מפריש חומר מעכב גדילה כתגובה לזיהום כרוני, כמו כן, כשילד סובל מכאבי שיניים הוא אוכל פחות, ובד”כ גם סובל מהפרעות שינה (הורמון הגדילה מופרש בלילה). המינוח המקצועי נקרא failure to thrive (FTT)- הפרעת שגשוש. במקרים רבים לאחר טיפול שיניים מקיף חוזר הגוף לקצב גדילה והתפתחות רגילים.

מומלץ להתחיל לצחצח שיניים החל מבקיעת השן הראשונה. כמו כן, מומלץ שהורה יסייע בצחצוח עד גיל 7 שנים לפחות.

לפי הנחיות משרד הבריאות מומלץ להתחיל להשתמש במשחת שיניים שמכילה פלואוריד החל מגיל שנתיים, ולפני גיל זה רק בהמלצת רופא השיניים. לכן, חשוב שרופא השיניים יקבע את רמת הסיכון של הילד לעששת כדי להמליץ על סוג המשחה.

בגיל זה ילדים רבים עוברים טיפול שיניים על כסא הטיפולים. טיפול תחת הרדמה כללית הינו המוצא האחרון וראוי שייקבע על סמך חוות דעת של רופא מומחה לילדים שיתכן שיצליח לטפל בו ללא צורך בהרדמה כללית. החלטה כזו נקבעת לפי גיל הילד, מצב הבריאות, פוטנציאל לשיתוף פעולה, ועומס ומורכבות הטיפולים. חשוב מאוד לטפל בשיני חלב וכל דחייה תגרום לנזק רב יותר ולטיפולים מורכבים יותר.

לא בהכרח. שינוי הצבע נובע משטף דם פנימי כתוצאה מהחבלה, תוצרי הפירוק של הדם נספגים ברקמת השן (הדנטין) ונותנים את הגוון האפרפר. שינוי צבע בלבד ללא סימני דלקת נוספים אינו בהכרח מעיד על זיהום בשן ולכן שן כזו יכולה להישאר בפה ולנשור באופן רגיל. אולם, חשוב מאוד להיבדק אצל רופא שיניים, לצלם את השן, ולהישאר במעקב מאחר ודלקת בשן החלבית עלולה לגרום להפרעה בהתפתחות של השן הקבועה שמתחת

בהחלט. נשימת פה כרונית מביאה לשינוי במנח הראש, הלסתות, והלשון ומשפיעה על גדילת הלסתות ומיקום השיניים בקשת. הסיבה לנשימת פה כרונית היא בד”כ היצרות של דרכי נשימה עליונות. נשימת פה מובילה לשרשרת ארועים המובילים להתפתחות פנים מוארכות, השטחת הלשון והבאתה קדימה בין השיניים הקדמיות, חוסר התפתחות של הלסת העליונה, חיך צר, וליקוי סגר. הטיפול הינו סילוק הגורם לחסימה ותרגול נשימת אף.

השימוש בתמיסות לשטיפת פה בקרב ילדים תלוי בגיל הילד, רמת הסיכון שלו לפתח עששת, ויכולת היריקה שלו. תכשירים אלה מכילים פלואוריד לכן יש להשתמש בהם בעיקר במקרים של רמת תחלואה גבוהה לעששת, במהלך טיפול אורתודונטי, ילדים עם פגמים בשיניים, או במחלות מערכתיות המשפיעות על השיניים. לפי הנחיות משרד הבריאות השימוש בשטיפות פה הינו רק מעל גיל 6. בכל מקרה, מומלץ להתיעץ לפני השמוש עם רופא השיניים ויש להקפיד לבצע את השטיפות רק בהשגת מבוגר כדי למנוע בליעה לא מכוונת.

איטום חריצים זו שיטה יעילה למנוע עששת הן בשיניים הנשירות והן בשיניים הקבועות. הטיפול נעשה במרפאת השיניים באמצעות חומר פלסטי המונח על משטחי הלעיסה של השיניים האחוריות. החומר מונע חדירת שאריות מזון וחיידקים לחרירים וחריצים בשיניים. תהליך האיטום פשוט, יעיל וללא כאב. הההחלטה באם לבצע איטום או לא תלויה במספר גורמים מהם רמת הסיכון לעששת ועומק החריצים. כמו כן, מומלץ לבדוק את שלמות האיטום מדי 6 חודשים.